פש"ר
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
|
5185-04
18/07/2013
|
בפני השופט:
אריאל חזק
|
| - נגד - |
התובע:
עמיאל בן צבי
|
הנתבע:
1. גיא הילר (נאמן)
2. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
3. שרית בוטנסקי (מנהלת מיוחדת)
4. ישראם (ישראל) תיור בע"מ
5. הוטל לינקס בע"מ
6. תור אילת בע"מ (בפירוק)
|
|
מדובר בבקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה
ביום 19/12/2012, (להלן: "
ההחלטה"), שבה בוטלה בפועל החלטת בעלת תפקיד בערעור שהגישו המשיבות 4 עד 6. (להלן: "
המשיבות").
ביום 13.11.11 דחתה עו"ד בוטנסקי שנתמנתה כבעלת תפקיד לצורך בדיקת תביעות החוב, את תביעות החוב שהגישו המשיבות. המשיבות ערערו על החלטת עו"ד בוטנסקי, וביום 19.12.12 נתקבל הערעור.
טענות המבקש
בבקשתו טען המבקש כי בערעורן לביהמ"ש, הטעו המשיבות את בית המשפט, מכיוון שלא ציינו בפני בית משפט זה, כי הטענות שנטענו בתביעת החוב שהגישו, הינן טענות זהות לטענותיהן בערעור שהוגש מטעמן לבית המשפט העליון, במסגרת ע"א 5627/01 ערעור, אשר נדחה.
המבקש הוסיף וטען כי החלטת ביהמ"ש מיום 19.12.12, נסמכת על פסק דינה של כב' השופטת פלפל בתיק ת"א (ת"א) 299/07, מבלי שניתנה התייחסות לכך שטענות המשיבות נדחו כאמור במסגרת ערעור על פסק דין זה, בבית המשפט העליון.
לפיכך, טען המבקש כי בהתאם לעקרון סופיות הדיון, לא ניתן לדון מחדש באותן טענות.
על כן, מבקש המבקש לעיין מחדש בהחלטה, ולדחות את ערעור המשיבות.
עמדת המשיבות
בתגובתן טענו המשיבות כי יש לדחות על הסף את בקשת המבקש לעיון מחדש.
המשיבות טענו כי מדובר בבקשת סרק של המבקש כפושט רגל, שכן אין כל מקור נורמטיבי המאפשר במסגרת הליכי פשיטת הרגל להגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטות מהסוג דנא.
לגופו של עניין טענו המשיבות, כי אין בהחלטת בית המשפט העליון שדחה הערעור על פסק דינה של כב' השופטת פלפל (בת"א 299/97) כדי להשפיע על החלטת בימ"ש זה, כפי שטען המבקש, זאת בשל כך שפסק הדין במסגרת תיק ת"א 299/97, ניתן ביחס לתביעה
לביטול הסכם ונקבע בו בין היתר כי אין לאשר את ביטול ההסכם , ובנגוד לכך תביעת החוב בתיקנו עסקו
בתביעה כספית.
בנוסף טענו המשיבות, כי חרף העובדה שנדחתה התביעה
לביטול הסכם, עמדה להן הזכות להגיש את
התביעה הכספית נוכח היתר שקיבלו לפיצול סעדים, באותו פסק דין בת.א. 299/97.
עמדת הנאמן
הנאמן בתגובתו אישר בין היתר, כי בהתאם לטענת המשיבות, בעלת התפקיד ידעה על הערעור שהוגש לבית המשפט העליון והתייחסה לכך בהחלטתה, שדחתה את תביעת החוב מטעם המשיבות.
עוד טען, כי גם בית המשפט בענייננו נדרש לערעור בביהמ"ש העליון.
הנאמן טען, כי החלטת בית המשפט העליון למעשה מאשרת את החלטת בית המשפט המחוזי, בכך שניתן היתר לפיצול סעדים למשיבות, בתביעתן נגד החייב בנוגע להפרת ההסכם, ולפיכך לא היתה כל מניעה לדון בתביעת החוב שעסקה בתביעה כספית.
דיון
כפי שצויין לעיל, טוען המבקש כי המשיבות 3 ו-4 הטעו את ביהמ"ש, כאשר לא ציינו בתביעת חובם ובערעורם (על ההכרעה בתביעת החוב) , כי הסעיפים הנתבעים בתביעת החוב נטענו על ידם גם בכתב ערעור וגם בסיכומים בכתב שהגישו בביהמ"ש העליון על פסק דינה של כב' השופטת פלפל בת.א. (ת"א) 299/97.
כן נטען בבקשה, כי סביר שביהמ"ש זה לא היה ער לעובדה שהערעור על החלטת כב' השופטת פלפל
נדחה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 5627/01.